החלטה בתיק בר"ע 18648-05-12

1.     בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 24.4.2012 (ס"ע 2940/08; ס"ע 2841/08; השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר יהושע ענר וגב' נחמה אנג'ל) אשר לא התיר למבקשים להגיש מסמך במהלך דיון ההוכחות שהתקיים באותו מועד.

הרקע לבקשה:

2.     המבקשים עבדו כמתדלקים בתחנת הדלק של המשיב (להלן - התחנה) וסיימו את עבודתם בשנת 2005. גם אביהם של המבקשים עבד בתחנה בתקופות מסוימות.

3.     המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתם, ובין היתר תבעו גמול בעד עבודה במנוחה שבועית, גמול בעד עבודה בשעות נוספות ודמי שירות לילה.

4.     נקודת מחלוקת מרכזית בהליך היא היקף שעות עבודתם של המבקשים ושעות פעילות התחנה. המבקשים טוענים כי עבדו במשמרות בנות 12 שעות ביום, ואחד המבקשים אף טוען כי בחלק מהתקופה עבד בשבת משמרת בת 24 שעות. כן טוענים המבקשים שהתחנה הייתה פתוחה 24 שעות ביממה. המשיב הכחיש את גרסת המבקשים.

5.     ביום 1.5.2011 התקיים דיון הוכחות בו העיד המבקש דאוד. ביום 15.11.2011 העיד המבקש מוחמד וכן העיד אביהם של המבקשים. במהלך עדותו של אבי המבקשים טען כי נערך הסכם לפיו ילדיו יפעילו את התחנה 24 שעות ביממה, וכשנשאל על ידי ב"כ המשיב אם יש לו הסכם בעניין הוא פנה לב"כ המבקשים ושאל "איפה ההסכם על שעות הלילה"?

6.      ביום 16.11.2011 התקיים דיון הוכחות נוסף, בו החל המשיב להיחקר על תצהירו. במהלך חקירתו הנגדית הציג ב"כ המבקשים למשיב מסמך (להלן - המסמך), וב"כ המשיב התנגד לכך מהטעם שהמסמך לא צורף לתצהירי המבקשים ולא גולה בתצהיר גילוי מסמכים. המסמך נחזה להיות הסכם בדבר תנאי עבודתו של המבקש דאוד, ובו נאמר כי הוא "ימשיך לעבוד 30 ימי עבודה בחודש כולל שבתות וחגים במשמרת לילה משעה 22:00 עד 6:00 בבוקר תמורת משכורת של 3000 שקל נטו בחודש מתאריך 1.6.2001". המסמך נחזה להיות חתום על ידי המשיב ומוטבעות עליו חותמות התחנה. בהחלטה שנתקבלה לאחר חילופי דברים בין ב"כ הצדדים קבע בית הדין האזורי כי לנוכח העובדה שהמסמך רלוונטי למחלוקת בעניין שעות פעילות התחנה ושעות עבודתו של המבקש דאוד יש להתיר את הצגת המסמך למשיב; עם זאת, כיון שמדובר במסמך מפתיע, בשלב ראשון יאפשר בית הדין רק להציג את המסמך למשיב וקבלת התייחסותו לשאלה אם זו חתימתו; ככל שהמסמך יתקבל, בית הדין יפסיק את הדיון ויאפשר השלמת חקירתם של המבקשים בקשר למסמך. בהמשך להחלטה זו הודיע ב"כ המשיב כי הוא שוקל הגשת בקשת רשות ערעור, והדיון הופסק.

7.     בהודעה מיום 28.11.2011 הודיע ב"כ המשיב כי אין בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 16.11.2011. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 29.11.2011 קבע בית הדין האזורי כי המבקשים יגישו תוך 10 ימים "תצהיר לאימות המסמך שהצגתו לנתבע התבקשה, כתנאי להצגתו לנתבע".

8.     ביום 15.12.2011 הוגשו תצהירים של המבקש דאוד ושל אבי המבקשים. בתצהירים התייחסו דאוד ואביו למסמך. כמו כן, צירפו לתצהירים דו"חות שונים המוכיחים לטענתם את שעות פעילות התחנה והתייחסו לדו"חות אלה בתצהיריהם. 

9.     המשיב הגיש בקשה להוציא מהתיק את התצהירים שהגישו המבקש דאוד ואביו ולהורות להם להגיש תצהיר לאימות המסמך שהוצג למשיב בלבד. בהחלטה מיום 24.1.2012 קבע בית הדין האזורי כי גם אם המסמכים הנוספים היו בידיו של אבי המבקשים, הרי לנוכח מעורבותו בייזום ההליך אין בכך כדי להצדיק הגשת המסמכים הנוספים באיחור; ההליך מצוי בעיצומה של פרשת ההגנה, לאחר סיום עדותו הראשית של המשיב, וקבלת התצהירים החדשים על המסמכים תחייב חזרה לשלב תחילת ההוכחות, שכן למשיב יש זכות לחקור את המצהירים על תצהיריהם ולהגיש את עדותו הראשית ביחס אליהם; החלטת בית הדין מיום 16.11.2011 שאפשרה למבקשים להגיש מסמך שלא גולה למשיב עד אותו שלב היא חריגה מהכלל, ובית הדין התיר זאת לאחר ששקל את הרלוונטיות של הראיה אל מול הפגיעה במשיב, והחליט לאזן בין עניינם של הצדדים בכך שהתיר את הגשת המסמך וחייב בתשלום הוצאות למשיב. אין מקום לאפשר למבקשים להרחיב את ההחלטה ולהגיש ראיות נוספות בהיקף שיש בו כדי להביא לשיבוש כולל של ההליכים בתיק; חקר האמת היא תכלית חשובה של המשפט, אולם אין הוא התכלית היחידה המכתיבה באופן בלעדי את ההתנהלות הדיונית של בית המשפט, ויש להביא בחשבון גם שיקולים נוספים, ובכלל זה קיום מסגרת כללים ברורה המגשימה את הזכויות הדיוניות של שני הצדדים וניהול המשפט ביעילות לטובת כלל המתדיינים; במקרה הנדון, אין להתיר הגשתן של הראיות הנוספות, בשל הפגיעה במשיב הנובעת הן מכך שהוא כבר החל להעיד לפני שהוצגו לו הראיות הנוספות והן מעיכוב המשפט.  לאור כל הנימוקים לעיל קיבל בית הדין האזורי את בקשתו של המשיב להוציא את תצהירי העדות הנוספים שהוגשו על ידי המבקש דאוד ואביו מתיק בית הדין. כן קבע בית הדין כי המבקשים רשאים להגיש בתוך 10 ימים תצהיר לאימות המסמך שהוצג למשיב ביום 16.11.2011 בלבד, המשיב רשאי להגיש תצהיר בהתייחס למסמך, ויתקיים דיון הוכחות נוסף ליום 24.4.2012.

10.            המבקשים לא הגישו תצהיר לאימות המסמך בהתאם להחלטת בית הדין מיום 24.1.2012.

11.            בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.4.2012 סירב בית הדין להתיר את הגשת המסמך ולהעיד את המבקשים או אביהם בנוגע למסמך, וקבע כי לנוכח העובדה שלא הוגש תצהיר לאימות המסמך על פי החלטות קודמות, בית הדין ישמע את גמר חקירתו של המשיב. תחילה ביקש ב"כ המבקשים להפסיק את הדיון על מנת לאפשר לו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אולם בהמשך חזר בו מבקשתו. דיון ההוכחות הסתיים, וניתן צו להגשת סיכומי טענות הצדדים.

12.            ביום 9.5.2012 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 24.4.2012 וכן "בקשה להארכת מועד" להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.1.2012. בהחלטתי מיום 16.5.2012 נקבע כי בכל הנוגע להחלטה מיום 24.1.2012 על המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד, אשר תועבר להכרעת הרשם, והיא לא תידון במסגרת בקשת רשות הערעור. בכל הנוגע להחלטה מיום 24.4.2012 התבקשה תגובת המשיב. 

13.            החלטת בית הדין האזורי מיום 24.4.2012 היא מושא החלטה זו.

טענות הצדדים:

14.            ב"כ המבקשים טען כי לא שם לב "לפרט הטכני" בהחלטת בית הדין מיום 24.1.212, לפיו על המבקשים להגיש תצהיר ללא מסמכים נוספים במקום התצהיר שהוצא מתיק בית הדין, אלא סבר שההחלטה מתייחסת להוצאת המסמכים הנוספים; היה על בית הדין לקבל את הצעת ב"כ המבקשים לפיה יימחקו מהתצהיר הסעיפים המתייחסים למסמכים הנוספים, במיוחד שהמצהירים התייצבו ויכלו להעיד; אין לחסום את דרכם של המבקשים להגשת המסמך מסיבה טכנית של אי הגשת תצהיר, הן לנוכח העובדה שכבר אושרה הגשתו של המסמך בהחלטה קודמת, והן לנוכח חשיבותו להכרעה במחלוקת בין הצדדים; בית הדין לא היה מוסמך שלא לאשר הגשת מסמך אשר כבר התיר את הגשתו, שכן בכך שימש כערכאת ערעור על החלטתו; יש להתיר את הגשת המסמך כדי להוציא את האמת לאור; מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן השלכת אי הגשת המסמך "עלולה להיות קטסטרופאלית על תוצאת תביעתם" בעוד שניתן לאפשר למשיב להתייחס למסמך ולהביא ראיות בנוגע אליו; ניתן להתיר הגשת המסמכים באיחור, במיוחד שהמבקשים כבר חויבו בהוצאות נכבדות "בתמורה להגשת אותו מסמך".

15.            המשיב העלה בתגובתו טענות רבות הנוגעות לתביעת המבקשים והתנהלות המבקשים, שאינן רלוונטיות להכרעה בבקשה. בכל הנוגע לבקשה טען המשיב כי בשנת 2002 הגישו המבקשים תביעה זהה לתביעה שהוגשה בשנת 2008, והיא נמחקה על ידם; על פי עדותם של המבקשים, היה להם ייעוץ משפטי על ידי עורך דין אשר בין היתר הורה להם לשמור ולאסוף חומרים רלוונטיים לתביעה, ולכן ניתן היה לצפות כי יגישו את כל המסמכים הרלוונטיים במועד; למרות מחדלי המבקשים, בית הדין התיר להם להציג את המסמך למשיב על מנת לקבל את התייחסותו לשאלה אם המסמך נחתם על ידו, ולא התיר למבקשים להגיש את המסמך כראייה; התנהלות המבקשים גרמה להארכת הדיון ולעינוי דין מיותר למשיב, שהינו נכה 100%; המבקשים התחכמו וניסו להגיש לתיק בית הדין ראיות נוספות על המסמך שהותר להציג למשיב, וכפועל יוצא מכך נדרש המשיב להגיש בקשה להוצאת תצהירי העדות הנוספים מתיק בית הדין; למרות התנהלותם של המבקשים, בהחלטה מיום 24.1.2012 ניתנה להם הזדמנות להגיש תצהיר בנוגע למסמך; המבקשים לא הגישו ערעור על החלטת בית הדין מיום 24.1.2012, והם מנועים מלערער עליה כעת; התנהלות המבקשים בעניין הגשת התצהיר היא המשך להתנהלותם לאורך כל ההתדיינות בהליך ; הדרישה להגשת תצהיר לאימות המסמך אינה טכנית אלא מהותית, שכן התצהיר היה אמור לאמת את המסמך; אין לפתוח מחדש את הליך ההוכחות שכבר הסתיים; המסמך מושא הבקשה אינו רלוונטי להכרעה במחלוקת בין הצדדים, שכן יש בו כדי להעיד על סדרי העבודה עד חודש דצמבר 2001, והתביעה בנוגע לתקופה שעד חודש דצמבר 2001 התיישנה כמעט לחלוטין.

הכרעה:

16.            לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.